החלטה בתיק בש"א 3208/08

הנתבע מבקש להורות כי כתנאי לעריכת דיון בתביעה תעביר התובעת לרשותו, או לחלופין, תפקיד בקופת בית המשפט, סכום של 540,074.62 ש"ח , המהווה את סכום חובה המעודכן בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב, בגין פסק דין שניתן לטובתו, ושסכומו טרם שולם לנתבע.  לחלופין, מבקש הנתבע להורות כי כתנאי לקיום הדיון בתביעה, תפקיד התובעת ערובה ממשית בסכום ריאלי להבטחת הוצאותיו.

על פי כתב התביעה, התובעת היא חברה קבלנית לבניין והנתבע הוא הבעלים של משרד לתכנון.

בכתב התביעה נטען, כי מנהלי התובעת ניהלו משא ומתן עם הנתבע, שהציג עצמו כאדריכל ותיק ומנוסה, ובעקבות כך, נחתם ביום 25/3/92 הסכם לתכנון הפרוייקט, במסגרתו נמסרו עבודות התכנון לנתבע (נספח ה' לכתב התביעה).

התובעת טענה, כי על פי ההסכם, התשלום הראשון (10,000$ בתוספת מע"מ) שולם לנתבע מראש, בעוד שהתשלום השני (15,000$ בתוספת מע"מ) היה מותנה בהגשת תוכניות להן ניתן אישור עקרוני, בין היתר, על ידי עיריית ראשל"צ, וזאת עד ליום 10/4/92.   ביום 29/4/92 התקיים "דיון עקרוני" בנוגע לתוכנית שהכין הנתבע, והנתבע הודיע, בין היתר לבעל המקרקעין, כי היא אושרה עקרונית.

לאחר מכן, התברר לתובעת כי המידע שמסר לה הנתבע היה שגוי, ולמעשה, התוכניות נדחו על ידי עיריית ראשל"צ. לטענתה, הנתבע, מצידו, העלה דרישות כספיות נוספות, כתנאי לתכנון הפרוייקט מחדש, וסירב לדרישתה להשיב את התשלום השני (שכאמור, הותנה במתן אישור עקרוני לתכנית).

על פי הנטען, לאחר התכתבויות בין הצדדים, הגיש הנתבע תביעה לבית המשפט השלום ברחובות, בה דרש לקבל את הפיצוי הכספי בהתאם למוסכם בין הצדדים (ת"א 697/93, נספח י' לכתב התביעה).

התובעת טענה, כי לצורך התגוננות בפני התביעה, היא ערכה בירור ברשם המהנדסים והאדריכלים, ובשיחה טלפונית מיום 19/2/95 נאמר למנהלה, כי הנתבע הוא אדריכל ותיק בעל רישיון שנתי בתוקף (כפי שהציג עצמו מלכתחילה בפני התובעת ורשויות התכנון).

לטענת התובעת, הנתבע המשיך להציג עצמו כאדריכל ותיק גם במסגרת העדות שנתן בת"א 697/93.  

ביום 13/9/96 ניתן פסק דין שדחה את התביעה בת"א 697/93.  הנתבע הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, שהתקבל בפסק הדין מיום 15/6/98 (נספח ב' לכתב התביעה). התובעת הגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, שנדחתה בהחלטה מיום 15/10/98.

התובעת טענה, כי ביום 10/1/07 הנתבע הגיש תובענה כנגדה וכנגד בעלי מניותיה (ה"פ 53/07), בה נטענו טענות בדבר הברחת נכסים ורישום מסמכים כוזבים, וכן נטען כי התובעת לא שילמה לו את שכר הטירחה בגין עבודות התכנון בפרוייקט.

התובעת טענה, כי לצורך התגוננות בהליך היא ערכה בירור נוסף ברשם המהנדסים והאדריכלים, ונדהמה לגלות כי המידע שנמסר לה בשנת 1995 היה שגוי, ובפועל, הנתבע לא הוכר כאדריכל, בשל העדר הכשרה מתאימה (ההתכתבויות צורפו כנספחים ט"ו-י"ח).

בעקבות זאת, שלחה התובעת לנתבע הודעה על ביטול ההסכם, ובה הודיעה על ביטול הסכם ההתקשרות בין הצדדים, בין היתר, מאחר שההסכם היה מבוסס על מצג מצד הנתבע בדבר היותו אדריכל ותיק ומנוסה, אך בפועל, אין הדבר כך.

לטענת התובעת, במסגרת בירורים שונים שערכה בעיריית ראשל"צ, התקבל לידיה פרוטוקול הדיון המלא של דיון הוועדה המקומית מיום 29/4/92, והיא נוכחה לדעת כי מדובר בפרוטוקול השונה מזה שנדון בתביעות שננקטו על ידי הנתבע.

לאור זאת, טענה התובעת, כי פסק הדין שניתן לטובת הנתבע בע"א 1714/96 "הושג" בדרך של תרמית והונאה, תוך הסתרת העובדה שהנתבע אינו אדריכל, ותוך הסתמכות על מסמך שאינו מהווה את פרוטוקול הדיון השלם בוועדה המקומית, ולכן יש לבטלו.

התובעת טענה, כי במקביל, היא הגישה תביעה לביטול פסק הדין בת"א 697/93 לבית משפט השלום ברחובות.

בבקשה הנוכחית, טוען הנתבע, כי התובעת מסרבת לשלם את סכום פסק הדין, ובשל כך הוא נאלץ לנקוט בהליכי הוצל"פ (נספח ב' לבקשה).

לטענת הנתבע, הנכס היחיד שאותר, הרשום על שם התובעת, הוא חנות בחיפה, עליה רשומה משכנתא לטובת הבנק למסחר, צו ניהול של כונס הנכסים והערות אזהרה לטובת בעלי מניות בתובעת, ולבקשתו, הוטל עיקול על נכס זה.

הנתבע צירף נסח מלשכת רישום המקרקעין, המבסס טענות עובדתיות אלה (נספח ג' לבקשה).

הנתבע יוצא כנגד הטענות המופנות אליו בתביעה, וטוען כי הוא מעולם לא הציג עצמו כאדריכל, אלא כבעל משרד לאדריכלות והנדסה, וכונה בהסכם "מהנדס" ולא כאדריכל.  בנוסף, טוען הנתבע כי אין כל הבדל בין הנוסח המקורי של החלטת הוועדה המקומית לתכנון ובנייה לבין הנוסח החדש, שהתקבל לידי התובעת.